פסק-דין בתיק ע"א 1130/04

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ), מיום 30.11.03, בת"א 4580/02, שחייב את המערערת (ואת אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ, שהייתה נתבעת 2 בבית משפט קמא, ולמרות זאת לא צורפה כצד לערעור; להלן:- " אבנר") לשלם למשיב את סכום אגרת המשפט בת"א (מחוזי י-ם) 1462/97 כנגד הצגת קבלה המעידה כי האגרה שולמה, ובלבד שהסכום לא יעלה על 31,492 ש"ח ליום 13.8.03. כמו כן חויבה המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח.

1.                    העובדות הצריכות לעניין

(א)                בשנת 1997 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המערערת לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים (להלן:- " התביעה"). בשלב שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסכמה שהמערערת תשלם למשיב סך 450,000 ש"ח נוסף על התגמולים שישלם המוסד לביטוח לאומי. הצדדים ביקשו ליתן להסכמתם תוקף של פסק דין, וכדי "לחסוך" באגרת המשפט הגישו הצדדים לבית המשפט המחוזי בקשה מוסכמת להעביר את התיק לבית משפט השלום בירושלים - בית המשפט המוסמך לפי סכום הפשרה (להלן:- " בקשת ההעברה") (שהרי שיעור האגרה עבור תביעת נזקי גוף בבית משפט שלום נמוך במידה משמעותית מזה המשולם בבית המשפט המחוזי). ביום 4.5.00 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט מ' גל) לבקשה. לאחר מכן הגישו הצדדים לבית משפט השלום הודעה על הסכם פשרה (להלן:- " הסכם הפשרה"). בסעיף 9 להסכם הפשרה (הסעיף הרלוונטי לענייננו) נכתב: " הצדדים מבקשים מבית המשפט הנכבד לפטור אותם ו/או מי מהם מתוספת אגרה ככל שזו קיימת, לאחר שהצדדים הגיעו לכלל פשרה בטרם נסתיימו כל הראיות בתביעה ובטרם הוגשו סיכומים ונחסך זמן שיפוטי רב". בית משפט השלום נעתר לבקשה כמבוקש; עוד קבע: " באשר לאגרות, אלו יקבעו לפי התקנות".

(ב)                 ביום 1.6.00 שלח המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות שליד הנהלת בתי המשפט (להלן:- " המרכז לגביית אגרות") למשיב דרישה לתשלום אגרה בסך 4,257 ש"ח נומינלי (5,224 ש"ח משוערך) (להלן:- " הדרישה המקורית"). המשיב הפנה את הדרישה, ביום 14.6.00, לב"כ המערערת, וביום 28.6.00 השיב ב"כ המערערת לב"כ המשיב כי לא מובן לו על שום מה הועברה אליו דרישת האגרה, וביקש ממנו להסדירה.

(ג)                  ביום 3.7.00 שלח ב"כ המשיב לב"כ המערערת מכתב שבו טען כי בשעתו ביקש ב"כ המערערת את הסכמתו להעברת התיק לבית משפט השלום כדי שהמערערת תוכל לחסוך בתשלום אגרה. כשהגיעה אליו הדרישה המקורית הוא הניח כי מדובר ביתרת האגרה שחלה על המערערת בבית משפט השלום, ועל כן הפנה את הדרישה לבא כוחה. לנוכח מכתבו של ב"כ המערערת מיום 28.6.00 פנה ב"כ המשיב למרכז לגביית אגרות לבירור פשר דרישת האגרה, ואז נודע לו שנפלה טעות בחישוב באופן שהאגרה שעל המשיב לשלם בהתאם לתקנה 6(ג) לתקנות בתי משפט (אגרות), תשמ"ח-1987 (להלן:- " תקנות האגרות") היא 26,877 ש"ח, כשיעור האגרה שחל על תביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי.

(ד)                 ביום 3.7.00 שלח המרכז לגביית אגרות לב"כ המשיב דרישת אגרה מתוקנת בסך 21,730 ש"ח (26,877 ש"ח משוערך) (להלן:- " הדרישה המתוקנת").

(ה)                ביום 13.8.02 הגיש ב"כ המשיב תביעה לחייב את המערערת בתשלום שיעור האגרה כמופיע בדרישה המתוקנת. בתביעתו טען המשיב, כי הצדדים הסכימו שהנתבעות (המערערת ואבנר) תישאנה בתשלום אגרת המשפט. ב"כ המערערת, שרצה לחסוך למרשתו את תשלום האגרה הגבוהה בבית המשפט המחוזי, ביקש מב"כ המשיב את הסכמתו לכך שתוגש בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום. ההסכמה ניתנה, וב"כ המערערת הגיש את בקשת ההעברה בהתאם להסכמה זו. בתחילת יוני 2000 קיבל ב"כ המשיב את הדרישה המקורית, וכיוון שלא היה שותף להגשת בקשת ההעברה והסכם הפשרה לבית המשפט, סבר שמדובר ביתרת אגרה בבית משפט השלום, ולכן העביר את הדרישה לב"כ המערערת. לכתב התביעה צורפו מכתבים שהוחלפו בין ב"כ הצדדים, שהאחרון בהם הוא מכתבו של ב"כ המשיב לב"כ המערערת, מיום 3.7.00. ב"כ המשיב טען שמכתב זה, ושתי תזכורות שבאו בעקבותיו, לא זכו להתייחסות, ומשלא קיבל דרישה נוספת מהמרכז לגביית אגרות, סבר שהנתבעות שילמו את האגרה. בסמוך למועד הגשת התביעה קיבל ב"כ המשיב דרישה נוספת לתשלום אגרה, כשהיא משוערכת לסכום של 31,492 ש"ח. מכאן התביעה שהגיש המשיב.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

בית משפט קמא קבע שעניינה של המחלוקת בין הצדדים " בשאלה מה הוסכם ביניהם לגבי תשלום אגרת בית המשפט בהסכם הפשרה" (סעיף 2 לפסק הדין), ולאחר שסקר את חומר הראיות שהובא לפניו, העדיף את גירסת ב"כ המשיב, וזאת ממספר טעמים:

(א)                ב"כ המערערת היה הכוח המניע שעמד מאחורי העברת התיק מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום: הוא שהאיץ בב"כ המשיב לחתום על בקשת ההעברה, ופעל להגשתה לבית המשפט המחוזי; הוא שהדפיס את הסכם הפשרה ופעל להגשתו לאישור בית משפט השלום.

(ב)                 המערערת שילמה את האגרה כשיעורה בבית משפט שלום על פי דרישת המרכז לגביית אגרות מיום 27.6.00, יום לפני שב"כ המערערת השיב לב"כ המשיב כי על המערערת לשלם את האגרה שנדרשה. עובדה זו מעידה על כך שהמערערת ידעה כי עליה לשאת בתשלום האגרה והזדרזה לשלמה, וזאת מבלי ליידע את בא כוחה על דבר קבלת הדרישה ותשלומה.

(ג)                  ב"כ המערערת לא השיב למכתבו של ב"כ המשיב, מיום 3.7.00, ולא הכחיש את הטענה שהועלתה בו כי הצדדים הסכימו שהמערערת תשא בתשלום האגרה - והדברים מדברים בעד עצמם.

(ד)                 רק לאחר הגשת התביעה טענה המערערת בפעם הראשונה כי העברת התביעה מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום נועדה לחסוך אגרה למשיב ולא למערערת.

(ה)                מכתב של המערערת (נספח "יט" לתצהיר ב"כ המשיב), שבו נכתב כי המערערת שילמה את האגרה בהתאם לדרישה שהומצאה לה, ולכן לדעתה חלה טעות של המרכז לגביית אגרות, מעיד שהמערערת לא ידעה על אודות המחלוקת שנתגלעה בין ב"כ הצדדים, לאחר הסכם הפשרה, על אף שחלפו כשנתיים ומחצה ממועד לידתה. אי ידיעת המערערת על המחלוקת בנושא האגרה תמוהה ביותר בנסיבות המקרה.

(ו)                  טענת המערערת כי ב"כ המשיב לא היה מודע לתקנה 6(ג) לתקנות האגרות אינה הגיונית. הניסיון להעביר את התביעה מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום נועד לחיסכון באגרה. לכן, ברור שלכל המאוחר במועד שהועברה לב"כ המשיב בקשת ההעברה ידע הוא כי המשיב עלול להיות מחוייב באגרה החלה על תביעה בבית משפט מחוזי. במועד זה עדיין לא נחתם הסכם הפשרה. על כן, ברור כי ב"כ המשיב ידע בטרם נחתם הסכם הפשרה על קיומה של תקנה 6(ג) לתקנות האגרות והשלכותיה לגבי המשיב.

(ז)                  ב"כ המשיב הסביר את העובדה שלא דאג לציין במפורש בהסכם הפשרה על מי תחול האגרה אם בקשת ההעברה לא תתקבל, בכך שהצדדים לא רצו לחשוף בהסכם הפשרה את נסיונם "לחסוך" אגרת בית משפט. הסבר זה היה מקובל על בית משפט קמא, שנתן בו אמון.

(ח)                התנהגותו של ב"כ המשיב כפי שעלתה מההתכתבות בין הצדדים, גרסתו ועדותו בבית המשפט הותירו בבית המשפט רושם אמין ומשכנע.

כך סיכם בית משפט קמא את הדברים:

" המסקנה המתבקשת הינה כי הצדדים סיכמו ביניהם בע"פ, קודם לחתימה על הסכם הפשרה, כי האגרה תחול על הנתבעות [המערערת ואבנר] .